פסק-דין בתיק ב"ל 20842-05-10

תביעה זו עניינה תשלום גמלת הבטחת הכנסה.

רקע עובדתי

1.         התובעת הגישה לנתבע ביום 15.10.09 תביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה (נ/1). לתביעתה צרפה התובעת הצהרת הורה יחיד/נפרדת מיום 22.10.09 (נ/2) ובהמשך צרפה תצהיר התומך בתביעתה מיום 17.11.09 (נ/3).

2.         ביום 15.3.10 הודיע הנתבע לתובעת על דחיית תביעתה היות ו" הוחלט לראותך כידועה בציבור של מר אבו גוש רמדאן." עוד ציין הנתבע כי התובעת רשאית לפנות עם בן זוגה (להלן - "רמדאן") לבדיקת זכאותם כמשפחה מורחבת.

3.         כנגד החלטה זו משיגה התובעת בתביעה שבפנינו.

טענות הצדדים

4.         לטענת התובעת היו היא ורמדאן ידועים בציבור בתקופה שמשנת 1988 ועד לחודש מרץ 2009, המועד בו נטש רמדאןאותה ואת ילדיה. לדבריה, ממועד זה אין היא ורמדאן מנהלים משק בית משותף ומאז היא מתגוררת בנפרד ממנו יחד עם ילדיה וזאת בבית המצוי בבעלותה. התובעת צרפה אישור של המועצה המקומית ומינהל מקרקעי ישראל המעיד על בעלותה במגרש 19 בשכונה 3 בערערה בנגב.

5.         התובעת טענה כי מאז פרידתה מרמדאן אין הוא מבקר בביתה, אינו לן אצלה ואינו מחזיק בגדים או חפצים אישיים בביתה. כמו כן, לדבריה, אין הוא משלם את חשבונות החשמל והמים ו/או כל הוצאה אחרת למעט תשלום מזונות בסך של 450 ש"ח.

התובעת טענה כי הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח כי היא מנהלת משק בית משותף עם רמדאן ומשלא נסתרה גרסתה, יש לקבל את תביעתה.

6.         לטענת הנתבע, אין התובעת זכאית לגמלת הבטחה כנפרדת הואיל והיא מנהלת משק בית משותף עם אבי ילדיה, רמדאן.

עוד טוען הנתבע, כי התובעת ורמדאן מתגוררים על אותו מגרש בשכונה 3 ביישוב ערערה שבנגב באותם הבתים שבהם חיו במשך שנים וכי לא חל כל שינוי באורחות חייה.

לדברי הנתבע, דיווחה התובעת על מגורים בשכונה 3 בבית 19 ובבית 20 לסירוגין וזאת בהזדמנויות שונות, התובעת הגישה שאלונים בהם ציינה כי היא מתגוררת בבית מס' 19 ורמדאן מתגורר בבית 20 וכי אין הם מנהלים משק בית משותף בעוד שבמועד מאוחר יותר הצהיר רמדאן כי הוא נשוי לתובעת מאז 1988, יש להם 4 ילדים משותפים והם גרים ביחד בבית מס' 20.

7.         לטענת הנתבע, לא ניתן להבין מגרסאות התובעת, מתי ואם בכלל נפרדו בני הזוג.

המצב המשפטי

8.         הפסיקה מבחינה בן בני זוג נשואים, לבני זוג שאינם נשואים. בעניין עיסא הנייה עמד בית הדין על ההבדל -

" (ד)  נקודת המוצא בהגדרת 'בני זוג' בחוק הבטחה הכנסה היא ש'בני זוג' הם איש ואישה הנשואים זה לזו ו'חיים חיי משפחה במשק בית משותף'. ההגדרה בחוק הבטחת הכנסה הרחיבה הגדרה זו של 'בני זוג' גם על איש ואישה שאינם נשואים זה לזו ובלבד שמתקיימים בהם קודם כל המרכיבים המגלמים תא משפחתי, כלומר חיי משפחה ומשק בית משותף. (ההדגשה במקור - י.א.ש.).

(ה)  המחוקק בהגדרה הנ"ל יצא מנקודת מוצא שאיש ואישה הנשואים זה לזו קיימת לגביהם חזקה שהם חיים חיי משפחה במשק בית משותף, וכל מי שרוצה לטעון ולהוכיחה ההפך - עליו נטל הראיה". (דב"ע נז/04-136 המוסד לביטוח לאומי - חאג' מחמוד עיסא הנייה, פד"ע לג 369, 377; הדגשה שלי - י.א.ש.).

במשפחות פוליגמיות קובעת ההלכה הפסוקה כי המבחן העיקרי יהא קיומו של "משק בית משותף" (דב"ע מט/04-136 בסמה אבו אלעבסידה סולימן - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"ב 309, 320) ובמקרה של גירושין הנחזים להיראות למראית עין, יבחנו אלה - האם חל שינוי ביחסים שהיו קיימים לפני ה"גירושין", האם ממשיכים בני הזוג לנהל משק בית משותף; האם נשארת האישה בחיק המשפחה או הוצאה ממנה; האם יש שינוי במעמדה בשל הגירושין ועוד (דב"ע מט/04-10 פאטמה דיב אבולבן - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ' 334, 339 (להלן - " פרשת אבולבן")).

הכרעה